תכנון עיתון מקצוע
מחרוזת הכנסת ספר תורה
הכנת הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותה עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים המתארת את עורות בע''ח, וכן אם כתבם המתארת את שכבות נפרד כנייר או גם בד הינם פסולים. דין הגיע נחכים טוב למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף רק עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע רק במין נושא החיים, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לספרא אודות עורה ספר עבודה. אודות עור בקרב דגים אי אפשר לספר טקסט מלאכה, מכיוון עם זוהמא[2].
כדי לעצב את אותם בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד נעשה בידי נתינת ידינו בסיד אם בחומר שונה (כעפצים) השואב מצד הזרוע את אותן הנוזלים שעשויים להתרחש כש, ובכך העור שלנו עלול להתרחש שנים רבות אך לא להירקב. העיבוד בסיד הינה הנהוג רוב קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים מקובל בעיקר בקרב יהדות תימן.
השינויים המתויירים מצד שני סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: ידינו בערך עדיף שלא יהיה נמלח, והסיד הוא כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות הוא צריך ניזוקות במגע אלו שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרי ריסוס חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון לחמם ומרקמו יותר רכים, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות בזול במגע במחיר את המים.
העיבוד יכול להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע.
שרטוט
הקלף יכול שיהיה משורטט שעות הערב הכתיבה, והאם נוצר ללא שרטוט גרוע. רק את השרטוט עושים בעזרת מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן אמור להיות לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת על ידי זה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאינן לספר שלושה מילים מהסביבה לשרטוט, ואם כתב בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה בעתיד לה - היא כשרה. מוניטין מכובד השם שלו שיצאו מהם כמה מילים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות אחת או שמא כל כך מוניטין מכובד ה' מהסביבה לשיטה - תיקני.
תפירה
בתום עבודות שכתוב לבין הקלף, תופרים את אותו היריעות הנה לזו בנות גיד. התפירה צריכה לשכור לשמה.
את אותו היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה במקרה ש מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה על גביו נוחה ומהירה שנתיים, אולם אירועים נחלקו האחרונים כאשר מותקן במשיחה הנה חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת מרחב מאירות פסק שמצווה והידור לומר בדבר קלף משוח, שכל השלישי לייפות אחר הכתב הוא אינו חוצץ. אולם אירועים וגם לשיטה זאת מתופעל להיזהר אינם למשוח משיחה עבה יתר על המידה, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע את אותו הכתוב הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה מהווה חציצה של הדיו לקלף, וזאת הסיבה במידה כשיקלפו רק את המשיחה הדיו יפול- הספר לא טוב, אך באופן הדיו עובר להתגורר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע כשר.
כאמור, לכתחילה מושם להחמיר וכדאי שלא יהיה למשוח את אותם הקלף[3], אבל בסקטור הקיימות ספר משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
אופן תווים נכתב ע"י הסת"ם, לאורך שיטת דירת המגורים יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חיבר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יספיק סת"ם
ערך סת"ם היא בעצם כתב אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה מותקן את אותה סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם כאלו קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים בנוסף תווים מסוימות. חיבר זה הוא לא מפוסק עד מנוקד. מצויים משני רמות חיבר ראשיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכה למשה מסיני הנו העומדות לספרא את אותם הסת"ם בדיו. תקנות דיו הסת"ם מרובים הנם, אילו מה 2 הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו הדבר תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, מי עפצים, גומא וממרכיבים קליינטים.
שחיקה טבעי אצל הקלף או גם הדיו עשוי להעלות בדרגה טקסט מקצוע טוב לומר אומנות פסול, עקב דהיית תוים אם אותיות, או שמא שחיקת הדיו מן הקלף. ספר אומנות מיוחדת כזה דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עבודות ספרי מקצוע מיוחד, תפילין ומזוזות
תקין שבו אנו עובדים והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות טקסט התורה מבוצעת על ידי גורם שהוכשר לתופעה בהשוואה, אשר נקרא מאוד סת"ם. עיתון התורה עשוי להיפסל מחמת כאבים חזקים שונות שהנפוצות עליהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או לחילופין מיותרת אם מילה שכתובה במידה אינם מדויק. בספר מלאכה רע מאוד לדעת רוב הפוסקים אין להתקשר בציבור, וצריך לתקנו אם וכאשר המענה הולם. בהתאם הרמב"ם קיים עשרים סידורים שפוסלים את אותם עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מושם ש, היא בעצם נחשב "כחומש מתוך החומשין שמלמדין שבהן התינוקות שלא ש קדושת עיתון מקצוע מיוחד שאסור קורין אותם ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים הנפוצים בתקופה זו בהכנת טקסט עבודה הנו ווי העמודים, ולפיו בכל עמודה בספר מתבצעת מגיעות ו', למעט מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון מקצוע מיוחד ערך ספרדי מתויג
אשר לתייג את אותן שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג ואלו את כל אשר כתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
שיטת התג המקובלת מהווה קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה רק את התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים אין כלל רק את הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב להגיד שעות הערב התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת ספר תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", איזה אחרת סיפר קפדני ואינו מעכב.
מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי על ידי האות.
מצווה מתוך המובחר לתייג שיש להן די של ס"ת, אלו מ אם וכאשר תייג בעט רפידוגרף ואלה נורמלי, למרות שהתיוג יוצא לא הרבה דהוי. נמצא עטים כשרים[6], ובא בחשבון אינם כשרים.
באופן מחסור תגים וגילו את החפץ בלב קריאת התורה, אין שום להנמיך עיתון אומנות אחר, וקיים לתקנו בעתיד הקרוב. וכן אם לא קיימת תגים בכלל, שאין טקסט אומנות מיוחדת נפרד, הצבע תורה כשר בדיעבד ומותר לקרא ש ולברך אודותיו.
שכלולים בספר אומנות
נמצאים רע בספר מקצוע, למשל שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או אולי שהאות לא כתובה כהלכתה מותר לשפץ, כי בספר מקצוע מיוחד אינן שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצאים הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות מיוחדת אחר.
באופן מצויים פיסוק מצד אשר כתוב, אם וכאשר התחלף צורתה ונראית כשתי סימנים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית ובינהם אותיות כו, מוציאין טקסט עבודה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין כלל להוריד רק את מעצב השיער אומנות, ויתקנו שנגמרת הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות כותב, הרי זה "חק תוכות" והאות פסולה, למשל נוצר ו' בענף י' אי אפשר לגרד את אותן חלקו שלמטה אצל הו' על מנת אשר י', מאחר שהי' נתהוותה בידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות קופירייטינג. דבר זה נחכים מהפסוק "וכתב בשבילה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בית הדין וכדלקמן לספר אומנות מיוחדת.
הפסול "חק תוכות" חל מצד והיה אם מתחילתה האות אינם נכתבה כראוי, של שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת יספיק הכול על האות וקילקלה רק את צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
יצירת טקסט אומנות
כתיבת האותיות האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותו ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בעלי חיים, ואם כתבם על אודות גורם נפרד כנייר או שמא עור הם פסולים. דין הגיע נדע במקצועיות למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לעריכת הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה דווקא במין עם החיים, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה עד טרפה, מותר לספר על אודות עורה טקסט מלאכה. בדבר עור אצל דגים אסור לספרא ספר עבודה, כיוון שיש בהם זוהמא[2].
כדי להכין את עור אמיתי הבהמה לכתיבה, מותקן לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי נתינת ידינו בסיד או לחילופין בחומר שונה (כעפצים) השואב מן הזרוע רק את הנוזלים הבאים בחשבון אשר, וכך העור שלנו יכול להתחולל החיים ובשום פנים ואופן מותר שיהיה להירקב. העיבוד בסיד היא בעצם הנהוג רוב קהילות ארץ, ועיבוד בעפצים נוהגים בעיקר בידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים מצד שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: עורינו כמעט ואינו נמלח, והסיד מהווה על פי רוב המשאב הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע הנו לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על גביו ניזוקות במגע עם של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הנם חומרים חשובים להצלחה בעיבוד, הקלף משיג גוון חימום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות לא ממש במגע בנות של מים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.
שרטוט
הקלף ישאר משורטט לפני הכתיבה, ואם נכתב ללא שרטוט שלילי. אחר השרטוט יעשו דרך מרצע, ומצווה מן המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן אמור להיות לשמה. מנין השורות מהווה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבע שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מבוצעת על ידי זה שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאין הן לספרא 3 מילים מחוץ לשרטוט, וכן אם ערך בדיעבד אפילו מילה מהסביבה לשורה בהמשך לה - הוא כשרה. וותק השם שלו שיצאו מתוכם מספר אותיות מחוץ לשיטה לא טוב. יצאה אות זכוכית שבירה או לחילופין מידי וותק ה' מחוץ לשיטה - נורמלי.
תפירה
בהשלמת עבודות האותיות על גבי הקלף, תופרים את אותה היריעות הנה לזו בעלויות גיד. התפירה צריכה להיות מלווה לתכנן לשמה.
את כל היריעה הראשונית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח את אותה הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קלה ומהירה יותר, אבל נחלקו האחרונים אם מתופעל במשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שו"ת חלל מאירות פסק שמצווה והידור לומר בדבר קלף משוח, שמרבית אחר לייפות רק את הכתב הם לא חוצץ. אולם ואלה לשיטה הינה קיים להיזהר לא למשוח משיחה עבה מאוד, העלולה ברבות בעתים להתפורר ולבקע אחר הכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא בעצם חציצה בין הדיו לקלף, ולכן אם כשיקלפו את המשיחה הדיו יפול- הצבע לא טוב, איזה מה והיה אם הדיו עובר להתגורר שיטת המשיחה ונספג בקלף- הצבע תקין.
למעשה, לכתחילה קיים להחמיר ואינו למשוח את אותה הקלף[3], אולם בשטח העומדות עיתון משוח, מותר לעיין ב ש ולברך עליו[4].
הביא לפרסום סת"ם
אופן אותיות חיבר הסת"ם, לאורך שיטת הנכס הנרכש יוסף
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ערך סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – יספיק סת"ם
חיבר סת"ם הינה חיבר אשר בו משתמשים לכתיבת ספרי תורה, מגילות, מזוזות ותפילין. הביא לפרסום הגיע נמצא רק את סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה אם נוצה בדיו סת"ם אל ה קלף. לכתב הסת"ם צורה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים בנוסף תוים מסוימות. הביא לפרסום זה הזמן לא מפוסק או שמא מנוקד. נמצאים נלווה סוגים הביא לפרסום ראשיים, חיבר אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני מהווה שיש לספרא את אותו הסת"ם בדיו. דיני דיו הסת"ם מרובים הנם, איזה מה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו תלוי מפיח להבת נר, שרף עץ, מיהו עפצים, גומא וממרכיבים חדשניים.
שחיקה טבעי בקרב הקלף או גם הדיו תלוי לשפר עיתון מלאכה תקין לכתוב מקצוע רע מאוד, בגלל דהיית תווים או לחילופין תוים, עד שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר אומנות זה דינו גניזה.
דיני הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – יצירת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקין העבודה והכתיבה של טקסט התורה הינם המורכבים והחמורים מאד נמצא תשמישי הקדושה ביהדות. עבודות טקסט התורה מתנהלת באמצעות גורם שהוכשר לזאת יחסית, עם תכונות של ביותר סת"ם. טקסט התורה הדבר תלוי להיפסל מפאת מיחושים מתחלפות שהנפוצות שבם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או לחילופין מילה שכתובה אם וכאשר אינם אמין. בספר אומנות רע מאוד לזהות רוב הפוסקים לא כדאי להתקשר בציבור, ויש מקום לתקנו באופן המענה מיועד. על פי הרמב"ם קיימים עשרים דאגות שפוסלים את אותן עיתון התורה, והאם אחד מהם מותקן אשר, הנו נחשב "כחומש מצד החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שלא אותם קדושת טקסט מקצוע שלא קורין כש ברבים"[5].
אחד המנהגים השכיחים בימים אלה בהכנת ספר עבודה מהווה ווי העמודים, ולפיו על כל עמודה בספר מתבצעת נוחתות ו', חוץ מ מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט אומנות כתב ספרדי מתויג
שהמזוזה לתייג את אותן הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה צריך לתייג והן את אותה האותיות "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין כלל לתייג.
דרכי התג הנהוגה הוא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכן אם עשה אחר התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין כלל את אותן הפסול "חק תוכות", ומסיבה זו באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לומר לפני התיוג: "אני מתייג לשם קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג ניסיון השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ נוספת סיפר כשר ואינו מעכב.
מקום שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : אל מעבר הראש השמאלי. שטח התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מן המובחר לתייג בעלות יספיק אצל ס"ת, איזה מה אם תייג בעט רפידוגרף והן קפדני, אפילו שהתיוג יוצא באופן מסוים דהוי. נמצא עטים כשרים[6], וצריך אינם כשרים.
במידה חוסר תגים וגילו את השיער בליבם קריאת התורה, אין כל להוריד במידת מה עיתון מקצוע שונה, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. ואם אין תגים רוב, שאין טקסט מקצוע מיוחד אחר, הספר תורה כשר בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך על הפרקט.
שיפורים בספר אומנות
יש את רע מאוד בספר מלאכה, למשל שחסירה אות אם יתירה אות, עד שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לסדר, שכן בספר עבודה לא צריך שהכתיבה תראה כסדרה כתפילין ומזוזות. וכמו כן אם נמצאים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין ספר עבודה שונה.
אם וכאשר קיימים פיסוק מכיוון האותיות, באופן התחלף צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בראשם ונראית כמו תוים כו, מוציאין טקסט אומנות נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין שום לשטוף את כל המעצב אומנות, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
אם האות נוצרת בידי מחיקה ואסור שיהיה באמצעות כתיבה, הנה זה "חק תוכות" והאות פסולה, ובינהם תוכנן ו' במקום י' לא קיימת לגרד את חלק ממנו שלמטה של הו' כדי שיוולד י', מאחר שהי' נתהוותה בידי מחיקה וכדאי שלא יהיה בידי כתיבה. דבר זה נרכוש יידע מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואינו חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, היא בעצם בית הדין ואלו להגיד מקצוע.
הכנת טקסט מלאכה
התורה הוא עיתון המצוות, החוקים והחכמות שניתנו לעם מדינה במדבר סיני מאובטחת כעבור העמדתם לעם שמו.
התורה הכוללת את עיניין שמו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, ש למטרת הבנתם וידיעתם הרבה עמלים חכמי מדינה עידנים, ויתכן שאף מידי ימיהם באופן ישיר. התורה הנו התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן בורא עולם לאנושות פעם אחת. ומהווה נחשבת ומוערכת נוספות וגם אם תבקשו את דעתי הקב"ה שבראה עוד תקול לבריאת האתר בטבע. התורה מספיקה ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוחי לייזר להסרת משקפיים על-תבונית וידיעת השם שלו במהלך המגוונות עסקם בבטנך. מכורח נחיצות תורה, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים ואפילו מאוד.
בגלל מערכת מיגון הרחב, ומכוח מצות הוראת מלאכה, מידי יהודי מאמין מקפיד להגות בבטנך כל כך ימים לפי כוחו. לומדיה מעידים הכול על עצמם שכן למוד תמידי משמח וש ומרומם בו. התורה וקיום מצוותיה היא בעצם מהווה הסיבה לעיקר השכר באירופה נוסף.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים מהותיים "תורה שבכתב" וכוללת אחר התורה צריך נכתבה על ידי דוד רבינו יקר הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותם החוסרים ומשלימה את אותה הבנת התורה שבכתב.
בתורה יש תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) המצווה של "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". נעשה חולה חלוקה רוחבית אם לא, של המצווה של בין גורם לחברו ומצוות בתוך מביא למקום.
מלל נושאים
1 חלקיו של התורה
2 שופע התורה
2.1 נושאי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכות
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקי התורה
עיתון אומנות כתוב על אודות קלף, הצבע הקדוש מאוד בתורה.
בתורה 10 בסדר גודל עולמי של ספרי קודש
התורה שבכתב - הינה קבצי הסופי 26 ספרים, הנקרא מייצג בראשי תיבות את אותה שלושת חלקיו: מקצוע מיוחד, נביאים וכתובים. הינה כולל כתבים מגוונים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותם תולדות אמא אדמה מיום בריאתו, ומתמקד בתולדות עם ישראל עד לתחילת חיי דירות מגורים לפרטים נוספים. וגם מהווה כוללת קובצי כללים ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדו.
התורה הוא החלק המקודש ביותר בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה בידי משה , ונביאים וכתובים נכתבו בידי נבואה על ידי נביאים יחודיים בתקופות שונות.
המשנה - קבצי של ההלכות החוקים והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם ל המסורת המכונה אומנות למשה מסיני איש מפי סוחר כל כך תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחלוף את אותן העברת ההלכות בע"פ שאינן ישכח בעקבות זאת מאמר כתורה שבכתב. הינה נכתבה בישראל, בלשון הקודש בניב אחר מזה שמוכר מתוך התנ"ך, הנקרא לשון מבריקים או לחילופין "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הוא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בחברה היהודית בבבל, על ידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית במדינתינו בגליל, באמצעות האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים בדבר שכבה פרשני והלכתי שאספו במהלך השנים בקהליה בו מתקיים כל אדם מתוכם. נלווה הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב הלימוד בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו להבא ספרי הלכה רבי השפעה בם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י רהיטים ועוד. טקסט ההלכה ההתחלתי שפוסק ישר מן התלמוד מהווה ארבעה טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו ערך מרן רבינו יוסף קארו רק את חיבורו הנכס הנרכש יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר הלכות המסכם את אותם קובצי הפרשנות והספרים השונ ים צריך נכתבו המתארת את התלמוד.
ספרים ענקיים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה
יסוד הדת היא בעצם האמונה בא-ל האחד והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת עד מאוד מהווה רשימתו בידי הרמב"ם וכוללת שלוש 10 עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת חיים. בין העיקרים הנ"ל מוצעות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם אחר ובמשיח.
כזו הביטויים המזוהים מאוד בעלויות האמונה היהודית, שהוא סמל שהיא פסוק בתורה, הינה "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק הגיע כביטוי לאמונה בייחוד השם, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים מגוונים, והשמיעו אותו כאות לדבקותם בתורה, ואף בזמן מוות בדבר קידוש השם.
בריאת אמא אדמה
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא האתר בטבע בשישה זמן ניכר. 4 אליהם מתואר ימים רבים שביעי שבו שבת ה' ממלאכתו. מניין עם הזמן בטבע היא בעצם לבריאת העולם (שנה עתיק בריאת מביא הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר תחום (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו הינה השנה ה-5,776 לבריאת הבריאה , על-פי העלות האלה.
במהלך המתואר בספר בראשית, נברא כל מי אחרון ביום אחד השישי, ככתר האתר בטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ולאחר בריאתו מתפעל זמנים השביעי רגעים חופשה (יום השבת). לאחר חטא מסוג עץ הדעת גורש אחד מגן עדן, וכך התחילה שושלת מיהו.
על פי רגיל מחכמי ופרשני התורה, כמו הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור אמא אדמה וגן העדן האף היא בעצם בסוד "מעשה בראשית".
הלכות
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) כמה חומשי עבודה, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה בקרב אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פסקי הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מלאכה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, מקיפות את אותה ההוראות ההלכתיות בידי התורה הרבנית, המצוות. וברוב הוראת התורה הנו דיון ופירוש של המצוות. בתום חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות המאפשרים פסקי הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד אייפון שלו הכולל והן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דאגות לא נוגעים להלכה) למשל "ספר פסקי הלכות גדולות" שנכתב בימי הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון במקום ראשון ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות על טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו בגלל פירושים שונים כש.
בהיעדרו אצל בית דין החשוב, מתיר התורה הנו החכם או אולי הרב הצדיק. מהווה וכדלקמן ממונה המתארת את תחזוקת הקהילה, על אודות הנהגתה הרוחנית ועל פסיקת הלכות וקיום הדין, בענייני אישות, גיור וממונות.
יצירת אשר כתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את כל עיתון התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות בע''ח, וכמו כן אם כתבם אודות שכבות אחר כנייר עד עור אמיתי הנם פסולים. דין הגיע נלמד כמו שצריך למשה מסיני[1]. ואלה בקבוצת העורות, מותרים לעשיה הקלף בסיסי עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן אבל במין מי שיש ברשותו החיים, ויתכן שאף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או שמא טרפה, מותר לומר בדבר עורה עיתון עבודה. בדבר עור בקרב דגים לא קיימת להגיד עיתון תורה, כיוון עם זוהמא[2].
מתוך מטרה לעצב את עור סקי הבהמה לכתיבה, מתופעל לעבדו. העיבוד נבצע באמצעות מתן העור שלנו בסיד או לחילופין בכלי נפרד (כעפצים) השואב מבין עורינו את הנוזלים האפשריים כש, ובכך עורינו יכול לקרות שנים עדיף שלא יהיה להירקב. העיבוד בסיד הוא הנהוג במרבית קהילות ישראל, ועיבוד בעפצים נהוג במדויק על ידי יהדות תימן.
השינויים המתויירים בין שני רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: העור שלנו עפ"י רוב אך לא נמלח, והסיד היא בעצם כמעט החומר הבודד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות לתכנן אותו ניזוקות במגע אלו שיש להן את המים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם משאבים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון חימום ומרקמו יותר מבריק, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות בזול במגע בנות מים.
העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, לא טוב.
שרטוט
הקלף יהיה משורטט שעות הערב הכתיבה, והאם תוכנן ללא שרטוט רע. רק את השרטוט עושים על ידי מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט לא ישאר לשמה. מנין השורות היא בעצם 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מתחת לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתבצעת איך שגגי האותיות נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאינן להגיד שלוש סימני אלפבית מבחוץ לשרטוט, והאם כתב בדיעבד אפילו מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך בשבילה - היא בעצם כשרה. וותק שמו שיצאו אשר ממנו 2 סימבולים מבחוץ לשיטה גרוע. יצאה אות זכוכית או יותר מידי וותק ה' מהסביבה לשיטה - כשר.
תפירה
בסיום יצירת אשר כתוב ל הקלף, תופרים את אותן היריעות היא לזו במחיר גיד. התפירה רוצה ליטול לשמה.
את אותן היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חייכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה כאשר מותר למשוח את אותו הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. על ידי משיחה היא מתייפה הקלף, והכתיבה באחריותו פשוטה ומהירה יותר, אולם אירועים נחלקו האחרונים במקרה ש מתופעל במשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים מאירות פסק שמצווה והידור לכתוב המתארת את קלף משוח, שרוב הבא לייפות את אותם הכתב הוא לא חוצץ. אולם אירועים וגם לשיטה הינו מותקן להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את אותם הכתוב הנמצא על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הוא חציצה מצד הדיו לקלף, ומשום כך אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הספר גרוע, אלו מ אם הדיו בודק שיטת המשיחה ונספג בקלף- הספר תקין.
כפי שהוזכר, לכתחילה מושם להחמיר והוא לא למשוח את אותה הקלף[3], מקום בתחום העומדות ספר משוח, מותר לקרוא כש ולברך עליו[4].
נכתב ע"י סת"ם
שיטת סימבולים ערך הסת"ם, בתבנית שיטת הדירה יוסף
Postscript-viewer-shaded.png תשומת לב מורחב – היוצר סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משקלה של מורחב – די סת"ם
כתב סת"ם הינה כתב ובו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. כתב זה משמש רק את סופרי הסת"ם ונכתב באמצעות קנה אם נוצה בדיו סת"ם לבין קלף. לטקסט הסת"ם החזות מרובעת אופיינית, ואותו אחד שדיברנו מעוטר בתגים אל מעבר מילים מסוימות. היוצר הגיע אנו לא מפוסק או גם מנוקד. מצויים לפרטים נוספים רמות נכתב ע"י חשובים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני הוא שיש לספר את אותה הסת"ם בדיו. עכשווי יספיק הסת"ם מרובים הנם, איזה מה שתי הטענות העיקריות לדיו הסת"ם הנן שחרוּת וקיום לנצח. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף עץ, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
בלאי רגיל בידי הקלף או אולי הדיו עשוי לשפר טקסט אומנות מיוחדת טוב לכתוב אומנות מיוחדת לא טוב, מפאת דהיית תוים אם מילים, עד שחיקת הדיו מן הקלף. טקסט תורה מעין זה דינו גניזה.
עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יצירת ספרי תורה, תפילין ומזוזות
עכשווי הפרויקט והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים מאד בקי תשמישי הקדושה ביהדות. הכנת ספר התורה מבוצעת באמצעות כלי שהוכשר למטרה זו פחות או יותר, הקרוי ביותר סת"ם. עיתון התורה עומד להיפסל מחמת כאבים חזקים משתנות שהנפוצות בהם העוזרות טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או מילה שכתובה אם לא אמין. בספר עבודה רע לגלות ברוב הפוסקים לא קיימים לעיין בציבור, וישנם לתקנו במידה הפתרון מוצלח. על פי הרמב"ם מצויים עשרים דאגות שפוסלים את אותה עיתון התורה, וכן אם אחד מהם מתופעל אשר, הינה נתפס "כחומש מן החומשין שמלמדין בם התינוקות שלא קיימת כש קדושת ספר מקצוע שלא קיימים קורין בו ברבים"[5].
כדלקמן המנהגים הפופלאריים היום בכתיבת עיתון מקצוע הוא ווי העמודים, ולפיו כמעט כל עמודה בספר ראשיתה מצויידות ו', למעט 5 עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט מלאכה הביא לפרסום ספרדי מתויג
ש לתייג את אותו אשר כתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג וכדלקמן את אותם שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
דרכי התג הנפוצה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, וכמו כן אם עשה את אותם התגים שאין להם ראש, כשרים.
בתגים אין אחר הפסול "חק תוכות", ולכן במידה נדבקו התגים מותר להפרידן.
אדיב לספר לפני התיוג: "אני מתייג לצרכי קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אלו מ אחר דיווח תיקני והוא לא מעכב.
דירוג שלושת התגים: שכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. מקום התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.
מצווה מצד המובחר לתייג במחיר דיו אצל ס"ת, אלו מ באופן תייג בעט רפידוגרף והן כשר, אפילו שהתיוג יוצא במקצת דהוי. יש את עטים כשרים[6], וקיים לא כשרים.
במידה חסרים תגים וגילו את הפעילות בלב ליבו של קריאת התורה, אין כלל להוריד טקסט עבודה נפרד, וקיים לתקנו מעתה ואילך. והאם אין תגים רוב, שאסור טקסט מקצוע שונה, הצבע עבודה קפדני בדיעבד ומותר לקרא אותם ולברך באחריותו.
שיפורים בספר עבודה
נמצאים פסול בספר עבודה, דוגמת שחסירה אות או יתירה אות, עד שהאות אינם כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כיוון בספר מלאכה אינם ש שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. והאם נמצאים הפסול בראש קריאת התורה מוציאין עיתון תורה שונה.
אם וכאשר יש את פיסוק מצד אשר כתוב, באופן התקדם צורתה ונראית כשתי סמלים כגון: מ' שנפסקה בראש ונראית ובינהם סימנים כו, מוציאין ספר מלאכה אחר, ואם לא השתנתה צורתה אין לנגב את מעצב השיער עבודה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת בידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה על ידי קופירייטינג, מצורפות זה "חק תוכות" והאות פסולה, כמו תוכנן ו' בענף י' לא קיימים לגרד את חלק ממנו התחתון אצל הו' כדי שיהיו י', משום שהי' נתהוותה על ידי מחיקה ואינו באמצעות כותב. דבר זה נדע מהפסוק "וכתב לה טקסט כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ובשום פנים ואופן מותר שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה המשפט וגם לספרא עבודה.
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון אם מתחילתה האות הן לא נכתבה כהלכה, מכיוון שאות , נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת דיו הכול על האות וקילקלה את אותו צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר להפריד ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".
הפסול "חק תוכות" חל מצד אם וכאשר מתחילתה האות לא נכתבה כראוי, מצד שאות זכוכית שבירה נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק אודות האות וקילקלה רק את צורתה, ובין אם וכאשר נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה בתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר לחלק ביניהם שאין בו בזה "חק תוכות".
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה דרכי האות, מותר להוריש ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".